הסידור שלי – מדור אישי מאת נתן רועי בבלוג התחדשות יהודית
כשאני הולך אל יומי אני מזמזם לי. הנה אחד מזימזומי
הרבי נחמן מברסלב אומר שאדם חייב לכפות על עצמו שמחה גם אם רוחו נכאה לפעמים כדי להפוך את השמחה להרגל. וחייו יהיו הרגל. בשמחה. ביננו, האלטרנטיבה, עצב, גרועה הרבה יותר.
בבוקר אדם אומר:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן לשכוי בינה לבחין בין יום ובין לילה"
בליקוטי הלכות, שכתב ר' נתן מברסלב, תלמידו המובהק ביותר של ר' נחמן מברסלב, בהלכות ברכת השחר (הלכה ג' אות י"א ), מבהיר "הברסלבער", כי ההבחנה בין יום לילה היא האבחנה בין חושך לאור "שהוא בבחינת ההבחנה בין האמת לשקר" והוא ממשיך:
"זה השקר הוא בחינת חושך דמחשיך אנפי ברייתא על ידי השקר עד שטועין ומחליפין אמת בשקר ושקר באמת ומחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע ושמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מתוק למר ומר למתוק, כמו עכשו בדור הזה שנתקיים ותשלך אמת ארצה והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת עד שקשה מאד להבחין בין האמת לשקר ….אבל עיקר ההבחנה הוא בלב לכל חד כפום מה דמשער בלביה הוא יכול להבחין בין יום ובין לילה בין אור לחושך"
והחידוש הנפלא הוא ששכוי, בניגוד לפירוש שמדובר בעוף, אזי שכוי הינו שם נרדף ל"לב", לב אדם, שמבחין בין יום ללילה ובין שקר לאמת.
המשורר הישראלי הנפלא עזרא זוסמן מתאר את רגע ההבחנה בין אמת לשקר כרגע הבריאה בעיני המתבונן:
קסום עקבתי מבלי נוע/
איך היא יורדת עד דכא./
אין הנשמה שקעה שקוע/
בין הצלעות של הבקעה//
זה רגע קסום, כשאדם רואה את האמת שלו, את האמת שבליבו. ואז המתוק – מתוק והמר – מר.
הרמב"ם בהלכות דעות (משנה תורה) מבהיר כי חליו של אדם ניכר כשהמר מתוק והמתוק מר. זה.
כלומר: כשלב האדם מקבל מבוראו, ממחוללו, את אותה אמת שהיא שלו, אזי באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל.
שהרי אין כמו להגיע אל האמת ואז החיים, בראשית היום, מצביעים, כל בוקר מחדש, את האמת לכל היום למחרת וליום שאחריו.
והבריאה הזאת, של האמת, של החדש, הינה קסם, פלא של ממש.
ראו איך מבהיר זאת המשורר עזרא זוסמן :
סוף סוף ידעתי : נשמה היא /
המרחפת על בקעה/
מרחפת כמלכות שמיים/
שלא ירדנו לעומקה//
